רש"ש על שבועות מז:

גמרא אזהרה לעוקב כו' ת"ל לא תנאף כו'. עי' רש"א בח"א שכ' מדלא כתיב לא תשכב אשת רעך כדכתיב גבי עונש ואיש אשר ישכב כו' תקפה עליו משנתו דאדרבה גבי עונש בפ' קדושים כתיב אשר ינאף כו' ובאזהרה באחרי כתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך כו':

רש"י ד"ה מלוה ולוה. לפי שא"ל זו היא הפסולה דמספיקא ל"מ ממונא. ואף לר"ה דש"ה דאיתחזקו פסולים כמו דיש חילוק באשם תלוי בין איקבע איסורא ללא איקבע בכריתות (י"ח) ע"ש:

רש"י ד"ה שני מלוין. ואחת מב' כתות הללו חתומה כו'. כצ"ל:

בא"ד לא קמבע"ל מ"ק ר"ה בה דהיינו כו'. ולר"ח נראה דהוה דינא שמניח דמי שטר קטן ביניהם ומסתלק כמו בלקח מקח מה' בנ"א כו' שביבמות (קי"ח ב') ועי' בב"מ (ל"ז) בסוגיא דאמר לשנים גזלתי כו' ובפוסקים שם חלוקי דינים בכיוצא בזה: