רש"ש על שבועות מג:

תד"ה אבל. ועוד נל"פ כו' דעיקר סמיכת המלוה על הנסכא כו' ואי אבד נסכא ברישא אבד פלגא כו'. לכאורה לפי סברתם דעיקר סמיכת המלוה על הנסכא ה"ל לפרושי דאי אבד נסכא אבד כולה ונ"ל דהכריחם לפרש כן מדלא איפלגו נהרדעי אתרויהון:

תד"ה מתניתין. אלא כגון אם אוביר ולא אעביד. ר"ל יהיבנא לך אלפא זוזי דשם ע"ב

בא"ד ורב וריו"ח הלכה כרבי יוחנן. פי' דשם פליג רב אריו"ח:

בסה"ד ההיא דעירבון לענין איסור איתשול. פי' לענין לקבולי עליו מי שפרע אבל קצת תימה לקראו איסור דהרי הוא בא מחמת ממון ואם ממונא אין כאן איסורא אין כאן דאי לא תימא הכי בכל דין ממון אית ביה נמי איסור דלא תגזול וי"ל ועי' ב"מ (נ"א ב') תד"ה בד"א: