רש"ש על שבועות לו.

גמרא שנאמר ויבא אותו באלה וכתיב כו' אשר השביעו. לכאורה היה יכול להביא מן התורה דכתיב אז תנקה מאלתי והיית נקי מאלתי ובתחלה כתיב וישביעני אדוני וי"ל:

גמ' שם וכי אתא רי"צ תנא. כדתנן סנהדרין (נ"ג ב'):

רש"י ד"ה בו קבלת דברים. האומר לחבירו ע"מ שתקיים (כצ"ל וכ"ה בר"ן) כו'. משמע שנתן לו דבר מה על תנאי וא"כ מה צורך לקבלתו וא"ל דבקבלתו מהני אע"פ שלא היה בו משפטי התנאים דהא לקמן אמר הנקי כתיב כו' אף דהתם אומרת האשה אמן וצ"ל דכוונתו כגון שהתנה בעה"ב עם ש"ש להיותו כשואל דא"ח עד שקנו מידו לשמואל בב"מ (צ"ד) ולהג"א שם י"ל דלכ"ע בעי קנין ובענייתו אמן תו ל"צ לקנין וצ"ע בזה:

רש"י ד"ה והרי סוטה. ופרכינן מינה לר"מ במס' קדושין כו'. כצ"ל:

בא"ד אלא לשמוע לאו מכלל הן. וכן בסה"ד מה שקורא לאם לא שכב כו'. הן נראה שכוון לדברי התוס' שם (אך מדבריו לקמן בד"ה שתויי יין למ"ה) אבל קשה ע"ד מלשון הש"ס דכאן הא לאו הכי מכלל לאו כו' וכן בסוטה שם:

תד"ה יכך. תימה כו' אבל אלה שאין עמה שבועה כו' מנ"ל. לכאורה זה נ"ל מדר' אבהו ואולי דר"א גופיה ק"ל דלמא באלה דנ"נ נמי פירושו בשבועת האלה דנילפה מסוטה וזה ע"כ אינו בכלל ד"ק מד"ת לא ילפינן דאינו אלא גילוי מילתא כדפירש"י לעיל דמגופי' דמשמעות דקרא הכי משמע אבל לכאורה מצינן למילף מארור דהוא לשון שבועה דדוחק לומר דדוקא בלשון ארור אבל בשאר לישני דקללה לא וצ"ל דאף דכתיב לשון ארור מצינו למילפי' מאלה דסוטה וכתדר"י ושב הכהן ובא הכהן זוהי כו':