רש"ש על שבת ט:

ד"ה עד שיתפלל. והא דתני הכא משום דדמי כו'. וכ"כ הרמב"ם. ולענ"ד י"ל משום דמצוה להסתפר ולרחוץ בע"ש כמ"ש בש"ע סי' ר"ס:

שם במשנה מפסיקין לק"ש. ומוקי לה בגמ' דאתאן לד"ת. וכ' התוי"ט וכ"ש מכל הני דלעיל דמפסיקין לק"ש ואפי' כי איכא שהות ושכ"כ הר"ן. וקשה דהא הך בבא מוקי לה בדבור הסמוך בדליכא שהות (בשם הר"ן) וא"כ דיו לבא מ"ה להיות כנדון ובאמת בר"ן משמע דמפסיקין לק"ש קאי אדלעיל וגורס ומפסיקין ב"ו ובפרק לולב הגזול מוכח בדבריו בביאור שכן הוא רק ואין מפסיקין לתפלה מוקי הש"ס דקאי אחברים:

[גמרא משיערה מעפרתו ממנו. גירסת הרי"ף משיעביר:

שם כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה. מה שפירש מהרש"א כאן על הא דמשיתעטפו הדיינין ע"ש קשה לפירושו הא דאתקיף ר"ש לקמן טריחותא כו' ועוד ליקו הכי ולצלי] :