רש"ש על שבת מא.

גמרא כי הא דרבא שחי כו' רבנן דבר"א כי קא נחתי כו'. משמע דרבא לעולם שחי אף כי קא נחית וא"כ יקשה עליו מהא דכל המניח כו' וי"ל ששחיה לא מוכח כולי האי דעושה מחמת בושה כמו אם מניח ידיו:

[רש"י ד"ה בי כירי. אצל חלליה. משמע דלהב' חללים לכל שפיתה חלל בפ"ע ומחיצה בינותם אבל להתוי"ט פ"ז דכלים מ"ג פשיטא ליה דאין מחיצה בינתיים וכ"נ דאל"כ למה ימועט חומה מחום הכופח ועוד לעיל (ל"ז) דתניא ב' כירות המתאימות אחת גרופה כו' ה"ל לאשמעינן זה בכירה אחת שפיתה א' גרופה כו' ונראה דט"ס ברש"י וצ"ל חללה] :