רש"ש על שבת קנד:

גמרא מיתיבי היתה בהמתו כו' התם בכולסא. לכאורה המ"ל בשליפי רברבי [שוב נזכרתי שכ"כ התוס' לעיל (מ"ג ב) ד"ה כבר] :

שם והאיכא צער בע"ח. עפירש"י וזה ל"פ דיטלם בידים. משום דמוקצה חמירא כעין תורה כמ"ש המהרש"א בביצה (ג ב') בשם ת"י. אבל קשה מדוע לא התיר החבלים ויפלו אף שיבקעו משום צער בע"ח דרבנן. ואולי בשוא"ת לא החמירו משום הפסד ממון: