רש"ש על סנהדרין פ:

רש"י בד"ה ואם עד של"נ דינה הוכר עוברה. משמע דאם עדיין לא הוכר בשעת גמ"ד אינו נאסר בגמ"ד ול"י מנ"ל הא דאדרבה בלא הוכר מסתבר טפי לומר דירך אמו הוא מבהוכר (ועי' בקדושין ס"ב ב) ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל עיברה כלשון הגמרא שלפנינו:

תד"ה עובר. דרבא דאמר ולד הנוגחת אסור כו' משום דעובר ירך אמו הוא וכדמוכח בתמורה דף ז. נראה דמצוין בטעות וצ"ל דף ל ב ע"ש ובב"ק (מז) בד"ה מ"ט גופה שכ' דמהא דתמורה אין להוכיח כו' הוא כפי שיטת ר"ת שהביאו לקמן:

בא"ד דרבא גופיה כו' השוחט אה"ט ומצא בה בן ט' חי מותר וכו'. מזה ק"ל על מש"כ הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ה בשם מהרש"ל דטרפה מתעברת רק שלא תבא לידי לידה אלא תמות בו א"כ י"ל דרבא מיירי בנטרפה ולבסוף עיברה:

בא"ד ור"ת כו' והא דא"ר כו' וה"ט כיון כו' הוי כאילו נגמר דין שניהם להריגה כו'. טעם זה עולה יפה להא דאמרינן הכא ואם עד של"נ דינה עיברה ומשנ"ד ילדה אסור אבל להא דא"ר ולד הנוגחת כו' מסתבר יותר טעם שכ' התוס' בב"ק שם ע"ש:

בא"ד ומיהו ההיא דפ' הפרה קשה כו'. אטו כו'. עמש"כ בב"ק שם בישוב קושיא זו בס"ד: