רש"ש על סנהדרין פא.

גמרא אבוה דר"י בר חמא. עי' הגהת הגרי"פ. ועמש"כ עליו ביומא (ו ב) מרש"י דחולין (לח) ד"ה אבוה דרב אבוברם:

שם שופך דם זה בן סורר ומורה. עפירש"י ולע"ד נל"פ דשופך דמו של עצמו על חנם כדלעיל (ר"ד עב) וע"ד שדרשו לעיל (סג) עליו ל"ת על הדם:

שם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה כו' מאן דעביד לכולהו כו'. אולי יכוון לפסוק י"ט שם את כל חקותי שמר כו' חיה יחיה:

תד"ה נידון בזיקה. אי אית ליה אחין. זהו כמש"כ התוי"ט בפ"ג דכריתות מ"ה בשם הרמב"ם "שכל אלו שתאסר הערוה כו' צריך כו'" מצוין בעולם. ועמש"כ במהדורות לס' נת"ע בדף קיד אבל ק"ל דהא כ' התוס' ביבמות (לב ב) סד"ה איסור דבמוסיף א"צ להיות שם אחד והביאו ראיה מכריתות וכ"כ התוי"ט שם בשם הרמב"ם וא"כ אפילו ל"ל אחים נמי מיגו דאיתוסף עליה איסור אשת איש לכ"ע איתוסף נמי לגבי דידיה משום אשת אב. ועוד ק"ל דהנו"ב במ"ת חאו"ח סי' קיז הביא בשם תוס' חולין (קג) סד"ה דאיסור חלב. דהיכא דבאו ב' איסורים כאחד ע"ד שכבר נאסר ואחד מצי חייל גריר נמי השני עמו לחול אע"פ שהשני לבדו לא היה חייל א"כ ה"נ באו כאחד ב' איסורים אשת איש ואשת אב נאמר מיגו דחל איסור אשת איש משום מוסיף חייל נמי ע"י גרירה איסור אשת אב אולם ע"ש בתוס' גופיה ותראה דלאו כ"ע ס"ל סברא זו ובכריתות (יד ב) נמי אמרינן דאיכא ברא לסבא וע"ש בתוי"ט ומש"כ בשם הרמב"ם: ודע דבפרה"מ להרמב"ם מוכח שהיה הגי' לפניו כאן חמותו ונעשית אשת אב נידון בחמותו ע"ש. ונ"ל דלגי' זו ר"י ס"ל כר"ש דשרפה חמורה והתו"ח הניח דבריו בצ"ע:

תד"ה לידון. ורבא מהדר ליה כו'. כצ"ל:

תד"ה אפי'. וקצת תימה אמאי אין מתרין בו כו'. כצ"ל: