רש"ש על סנהדרין עב:

גמרא כאן בבן על האב. ועי' פירש"י ותוס'. מכאן ק"ל על הגי' בברכות (ז' ב') גבי דוד ואבשלום "אמר סתם ברא דרחים על אבא" וכ"ה גי' ע"י שם:

שם אין לי אלא במיתה האמורה כו'. לעיל הגי' הכתובה כבסמוך:

שם מחתרתו זו היא התראתו. עי' פירש"י. ולעד"נ טעם החילוק הוא דמחתרת היינו בבית שהבעה"ב שוכב שמה שקרוב מאד שירגיש בו וע"כ אדעתא דהכי אתי שאם יעמוד כנגדו יהרגנו אבל גגו כו' נוכל לומר שסובר שהבעה"ב לא ירגיש בו. ולכן אפי' תנא דלעיל דלא מפליג נראה דדוקא בגגו כו' שסמוכים לשכיבתו של בעה"ב אבל בשדה וכיוצא מודה ג"כ שצריך התראה. וכן מתבאר ברמב"ם סוף הל' גניבה. ומעתה מש"כ התוס' לעיל ד"ה אפי' "וי"ל דהתם בגנב מגגו כו'" ל"ד דה"ה אפי' לתנא דלא מפליג נמי מ"ל בגנב משדה וכי"ב ודלא כמהרש"א שם:

רש"י ד"ה לפקח. אם כשהוא חותר נפל עליו גל. כצ"ל: