רש"ש על סנהדרין עב.

גמרא אמר רבא מ"ט דמחתרת כו'. כצ"ל בל"ו:

רש"י ד"ה אבל לענין מקנה. לשלומי אם נאנס וכל כמה כו'. כצ"ל:

תד"ה אפילו. וי"ל דהתם בגנב מגגו כו'. לכאורה קשה דהא אמרי' אליביה דאפי' ביש לו דמים ברשותיה קיימי. אבל לק"מ דהא בזה ל"פ רב דבקיימת מחזירה בעינה כדכתיב והשיב אה"ג כדפירש"י וכדמוכח מכמה משניות רק שסובר דזה גזה"כ הוא דיחזירנה בעינה אע"פ שקנאה כמו שפסקה התורה בנזקין לשלם מן העדית דוקא אם יש לו ולכן אין הגונב ממנו משלם תשלומי כפל הואיל דהוא מחויב להחזירה בעינה א"כ אינה שלו לגמרי אבל לאחר יאוש קנהו לגמרי אף לענין שא"ח להחזיר אלא דמיה. ודע דמש"כ דלאו בר קטלא הוא דבעי התראה. פשוט דל"ד להא דתני דבי חזקיה לקמן (עט ב) ועי' כתובות (לה) דהכא בלא התראה אמרי' דלא עביד כלל דבר שחייבין עליו מיתה דלא אתא אדעתא דנפשות:

תד"ה לא. ואתנן אסרה כו'. מה שהגיה הגרי"פ דצ"ל אתנן הוא לל"צ כמש"כ שם בס"ד: