רש"ש על סנהדרין סא.

גמרא התם בזובח להכעיס. לכאורה להכעיס דומה למאהבה ומיראה דפליגי בהו אביי ורבא לקמן וע"ש בתוס' ולקמן (סד) ד"ה אע"ג:

שם היכא דפלחו כו' דכתיב ל"ת לך פסל. (ר"ל ל"ת את עצמך פסל וכמו דדרשינן לקמן (עג) אבידת גופו מן והשבותו לו ע"ש בתוס') ולכן חייב הנעבד אם קבל העבודה דהרי עשה א"ע לפסל. כי פליגי בדבורא כו'. ור"ל וכמו דפליגי בחיובא דנעבד בדבורא כמו כן פליגי בחיובא דעובד:

רש"י (בסה"ע) אין נסתין לעבוד אדם. משמע דאפי' הסית לעבוד איש אחר. אבל הרמב"ם בפ"ה הל' ה' השווה איש אחר לשאר עו"ג וכ"מ לשון הגמרא וטעם החילוק פשוט:

תד"ה ומר. כשמכמינין לו עדים ואומר היאך כו'. כצ"ל:

בא"ד ע"כ יש לחייב כו' כמסית לע"ג כו'. כצ"ל: