רש"ש על סנהדרין ס:

גמרא יכול שאני מרבה המגפף כו'. קשה דא"כ לא תעבדם יתירה דפירש"י במתני' למאי אתא. ואולי הוה מוקמינן ליה לדרשה דאביי אליבא דר' אמי לקמן (סג) וע"ש בסוגיא ובפירש"י ועי' לקמן במהרש"א בד"ה של"כ מהשתחוואה נפקא:

שם וכ"ת זובח ל"ל לגופי' דמחשבין מעבודה לעבודה. וכל הסוגיא. הן לפמש"כ התוס' בב"מ (מג ב) דמחשבה דפיגול היינו באמירה דוקא וא"כ ה"ה במחשבת ע"ג. ועי' חולין (לט) תד"ה אלא ולקמן (סה) בד"ה הואיל (ואע"ג דבע"ג אמרי' שם בחולין בשלהי מסכת דאפי' אמחשבה מעניש מ"מ קטלא ודאי לא מחייב עלה דמנא ידעינן) ולמאי דמסיק רבינא לקמן (סא ב) דלזא"ז קתני א"כ תיפוק ליה דחייב משום דאמר אעבוד כו'. ואולי דהכא איירי להכעיס:

רש"י ד"ה אילו נאמר. בא הכתוב לענוש מיתה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ת"ל. וכל עבודות שבעולם בכדרכה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לפי שיצאה זביחה. שנכללו בכלל וילך ויעבוד. לכאורה הכלל הזה הוא בכדרכה וה"נ יותר לפרש מכלל דבלתי לה' לבדו דנכללו בו כל מעשה מכובד וכדמשמע גם מדברי המהרש"א. ויתורץ בזה גם תמיהת התוס' בד"ה המקטר דאי לאו בלתי כו' ה"א דא"ח אלא בזביחה לבדה בשל"כ. אך לא א"ש לפ"ז מאי דמקשה רבא בר"ח אימא יצאת השתחואה ללמד עה"כ כולו. דמה זה בא למעט יותר מן הכלל דבלתי. אולם י"ל דאדרבה בא לרבות דלא נימא דבלתי לא איירי אלא בעבודת פנים:

רש"י ד"ה אימא יצאה. וכ"ש דרך כבוד כהשתחואה ודקא קשיא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה לגופיה. דאפילו לא שחט שחיטה עצמה כו'. כצ"ל: