רש"ש על סנהדרין נז:

גמרא אלא אריו"ח ל"נ אלא לנעה"מ דלדידהו ל"ל כו'. לכאורה ה"נ דקאי נמי אעדה כו' דלהכי מקלינן עלייהו דליבעו עדה כו' משום דלדידהו ל"ל. וכמו בנכנסה לחופה ול"נ דמקלינן עלייהו לדונן בחנק מה"ט. אבל פירש"י מוכרח מהא דמשני לקמן תנא דב"מ הוא כו' ואם איתא מ"מ נ"מ לעדה כו' וכ"נ מלשון אלא דקאמר. ודע דמשמע דבא"א גמורה דידן נידון בסייף אפילו לר"ש דחנק חמור כיון דלדידהו אית להו בדינייהו דיינינן להו וכן מבואר להדיא לקמן (עא ב) ול"י מנ"ל לריו"ח הא הלא הברייתא היתה מתפרשת יפה לדידיה ואפי' בא"א גמורה וכן הברייתא השניה דעל א"א נידון בחנק וכן לא היינו נצטרך לקמן שם לומר דס"ל כתנא דב"מ דמיתה שלהם היא חנק. ועוד ק"ו הוא מה נעה"מ דלדידהו ליתא כלל דילן בדינא דידן. א"א דא"ל לדידהו לא כש"כ דדילן בדינא דידן:

שם ארנב"י כו' שנכנסה לחופה ול"נ כו'. לרבא לקמן (נח ב) דבשל"כ פטור באשת חברו המ"ל אפי' בא"א גמורה ובשלא כדרכה:

תד"ה וחכמים. דמתוך כך מסיק לעיל על ד' מצות כו'. כ"נ דצ"ל ור"ל מחמת קושיית אי משום דאיתרבאי מאיש איש אפי' (נכרי) [עבודת כוכבים] נמי כו'. אח"ז ראיתי הגי' כן בד"י:

תד"ה הורתו. דלא פסיקא כו' שאין לו שאר האב כו'. כצ"ל: