רש"ש על סנהדרין טו:

תד"ה אימא. באפי נפשיה ואיש אשר יתן כו'. כצ"ל:

בא"ד וי"ל כו' אבל הכא כו' ולא שור לבעלים. ק"ל מב"ק (מג) דדריש ר"ל כסף כו' והשור יסקל כ"ז שהשור בסקילה הבעלים משלמין כו'. וגם ריו"ח ל"פ עליו אלא מפני ריבוי דאם עבד ע"ש. ועמש"כ בפסחים (מג ב) בתד"ה סד"א:

בא"ד וי"ל כו' אבל יומת משמע בב"ד. ק"ל מלקמן ס"פ הנשרפין דדן רי"ש יומת מן ימות דהוה בידי שמים ע"ש:

גמרא א"ב נחש. הרמב"ם פסק כר"ע והראב"ד השיגו. וישוב הכ"מ לכאורה תמוה דהא בכ"מ פסקינן כת"ק אפי' אם שנים חולקין עליו. ומהם ביבמות (נו ב) במשנה דפליגי ר"א ור"ש את"ק ופסק הרמב"ם כת"ק. אבל בב"ב (פג) פריך וכר"י מי לא תנן ר"מ ורש"א כו' אע"ג דת"ק פליג עלייהו. ואולי משום דר"י אמר שם מעשה לסייע לת"ק איכא למימר דכולה ר"י היא. וגם ראב"צ דמייתא הגמרא שם לקמן ס"ל כר"מ ור"ש וא"כ ה"ל תלתא. וביבמות (פ ב) אלא הא דעבד רבא תוספאה כו' כמאן כרבי כו' כיון דאיכא רשב"ג כו' כרבים עביד ואע"ג דת"ק פליג וע"ש בק"נ אות י"ט. והלח"מ מסייעו להרמב"ם מהא דב"ק שהביא רש"י. ואף דע"כ צריך לחלק בין נידון דהכא לדהתם כמש"כ התוס' מ"מ חזינן מהתם דהוא חלוק מהשאר. ולפ"ז יש לסייעו ג"כ מהא דשבת (קכא ב) חמשה נהרגין בשבת כו' ונחש שבא"י ופסקה הרמב"ם אפילו לר"י דמשאצ"ל חייבין עליה ועי' מ"א סי' שי"ו ס"ק כ"ג ואם דהכא מיירי בתרבות מ"מ סעד יש כנ"ל: