רש"ש על סנהדרין יב.

רש"י ד"ה ששנת בצורת. בקראי מ"ל. נ"ל דבא ליישב בזה קושיית הרש"א בתד"ה ומפני מה ע"ש:

רש"י ד"ה ולא במ"ש. ומאריכין כו'. כצ"ל:

תד"ה לא משנה. ואע"ג דלא מגלין מ"מ אין מחשבין כו'. והא דמסקינן לעיל חשובי מיחשבי וכו' היינו דוקא מפני הדחק כדפירש"י לקמן בסמוך:

תד"ה ולא. ולפ"ז לא יתכן כו'. מה שהקשה המהרש"א לפמש"כ בדבור הקודם לק"מ. אך ק"ק דבלאו הא דר"ש לא יתכן פירושם דיהיה ג"ש זא"ז זו ואצ"ל זו וי"ל בדוחק:

תד"ה חוששין. דתנן במסכת אהלות פ"ב מ"ג. כצ"ל:

תד"ה שעיבר. דע"ז מטמא בפר"ע כמת. ע"ש (פג ב) דלא איתקש למת אלא לקולא דלא מטמא בפחות מכזית:

בא"ד ותימה שהרי בט"ו יום היו כו'. כ"נ דצ"ל ור"ל בט"ו יום שמכ"ט באדר שזהו הזמן המאוחר אשר בו יכולין לעבר כדשמואל לקמן עד י"ד בניסן: