רש"ש על ראש השנה כה:

גמרא שאפי' קל שבקלים כו'. כצ"ל:

גמ' שם הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. פי' דאפי' יש חכמים גדולים יותר מהשופט אין לך לילך אצלם אלא דוקא אל השופט. ותדע דעיקר מטרת הכתוב אל תיבת השופט לא אל אשר יהיה בימים ההם דוקא:

במשנה בהרע"ב ומיהו אם ליל שלשים כו'. מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב"ם בפירושו ובחבורו. ועיין בהרלב"ח ובתוי"ט שנראה מדבריהם שד"ז מבואר בגמרא כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמרא ועט"א:

משנה שם ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו השנים כו'. נראה דמאי שאמר כאן השנים בה"א (ולא כן בבבא הקודמת) הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה לכן קאמר הכא השנים ר"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. והתוי"ט נדחק בזה. אכן בפיסקא שבגמרא הגי' שנים בלא ה':

גמרא סד"א כו' ומקודש מקודש כג"ד כו'. לפי מה שדקדק הט"א במשנה דאינו מעכב רק קריאת מקודש פ"א שאומר הראש ב"ד אבל עניית העם מקודש מקודש א"מ לא הל"ל הכא רק פ"א מקודש:

[תד"ה ראוהו. ב"ד של כ"ג. כ"ג מאי עבידתייהו הכא הלא קה"ח אינו אלא בב"ד הגדול עי' פרש"י לקמן (ל) ד"ה ובר"ה לא היו תוקעין וכדאיתא לעיל (כב) עדות זו תהא מסורה לכם] :

תוס' שם ד"ה לא תהא. אמרינן הכי בפרק החובל. כצ"ל וכן הוא ברש"א: