רש"ש על ראש השנה כה.

במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל"נ (והוא ליל ל"א כפרש"י לעיל ס"ד כב וכ"נ מפרש"י כאן) וקבלן ר"ג. משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' קה"ח הל' (י"ו) [ט"ו] דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מלעיל (כ"ד) מעובר איצטריכא ליה כו' ופרש"י ואי תנא ה"ז מתקדש למחר ה"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט"א לקמן ברפ"ג אישתמיט במחכ"ת דברי הרמב"ם הללו וחדושי הרשב"א שם:

גמרא פעמים שבא בארוכה כו'. עתוי"ט. ומש"כ אי אפשר כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל (כ ב) אר"נ כ"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתי ולדידהו כו' ע"ש. ודע שבציוריו יש ט"ס וצ"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש"כ בסה"ד ול"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש"כ הרמב"ם בעצמו א"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:

[שם שמש הוא דידע מבואו כו'. נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש"כ במגילה (ג) בס"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור"ל שהי"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש] :

גמ' שם ת"ר פ"א נתקשרו שמים כו' בכ"ט לחדש כו'. בפי' הרמב"ם ובהרע"ב אחריו הגי' בכ"ז. ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה"ג. ודלא כס"א שמחקוהו לגמרי:

גמ' שם עקיבא ניחמתני ניחמתני. כה"ג בשלהי מכות:

רש"י ד"ה שידעו שלא קידשו. שאין מספידין ביו"ט. משמע דמפרש שהיה בתשרי. ול"י מה דחקו לזה דהלא גם ר"ח דעלמא אסור בהספד. וכן משמע מלשון כסבורין העם לומר ראש חדש ולא אמר ר"ה: