רש"ש על פסחים ט.

גמרא והתניא כו' מגורה מלאה פירות כו'. הב"א חתר למצוא ראיות שתבואה נכללת בשם פירות. ושכח ראיה ממכילתין (נג) ולא מפירות שבעמקים ופי' רש"י תבואות דגן כו'. ובביצה (טו ב) ופירותיה משתמרין ופירש"י בשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה כו'. ובב"ב (צג ב) משנה המוכר פירות כו' ופי' רשב"ם תבואה. ובברייתא שם המוכר פירות לחבירו חטין כו' שעורים כו'. וברפ"ג דמכשירין שק שהוא מלא פירות ופי' הרמב"ם דר"ל זרעים כו'. וראיה יותר ברורה מרפ"ב דחלה פירות חו"ל כו' חייבים בחלה. ובזה נדחה ראיית המגיה במל"מ פ"ג מהלכות תרומות הי"ד מהא דמקשי התוס' מהמפקיד פירות כו' ע"ש וכ"מ מפירש"י שם ד"ה בכדי חסרונן ע"ש. ובלא"ה ראייתו איננה דהרי בברייתא שם איתא ג"כ יין והחמיץ כו' ה"ז לא יגע בהן וא"ל דקושיית התוס' הוא מיין:

רש"י במשנה כשבדק זוית זו. כצ"ל:

רש"י ד"ה שא"כ. ולא חצר ממש כו'. כוונתו דלא תקשי מדלעיל (ח) חצר א"צ בדיקה:

רש"י ד"ה מי לא תנן. במגע ובמשא מודה. נראה דר"ל וחיישינן שמא יאהיל על הקבר וזה מיקרי מגע כדמוכח ברפ"ג דאהלות וכרבא בחולין (קכה ב) דאפילו למעלה מטפח מיקרי מגע. והתוי"ט במשנה זו לא ירד לזה ע"ש:

רש"י ד"ה ואב"א. ואח"כ זרה ומירח וחובת כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד ואי תימא נהי דלא חייל כו'. כצ"ל: