רש"ש על פסחים צח.

ד"ה נתערב. ואין טעונין תנופה חו"ש ולא סמיכה ונסכים. ק"ל הא אשם שנתערב בשלמים נמי סבירא ליה לר"ש לקמן בגמרא דיקרבו אף ע"ג דכל אשם א"ט תנופת חו"ש. ואשם מצורע א"ט סמיכה למ"ד סמיכתו לאו דאורייתא ואינה אלא באקופי ידא (זבחים לג ובתד"ה סמיכת) וכן כל אשם א"ט נסכים חוץ משל מצורע ושלמים חייבים בכולם וכן דברי התוספות (שם עו ב) ד"ה אשם וד"ה סמיכה צ"ע דמשמע מדבריהם דדוקא התם משום תקוני גברא התיר ר"ש והא הכא בנתערב גם כן מתיר והיא משנה שם (עה ב) וא"ל דבכדי שלא יצטרכו לירעות הוה כמו תיקוני גברא ואפשר דעדיף דכ"מ לכאורה מהא דמקשה שם לרבה דאמר דלא התיר ר"ש אלא בדיעבד היכא דאיערב מהא דמביא אשמו ומתנה עד דשני ליה תקוני גברא שאני דז"א דהא פריך בגמרא שם (ס"ד עד) על הא דמין במינו והא בעי סמיכה ואולי דהתוספות יאמרו דר"ש מיירי בשאר אשמות ולא דמצורע. ודע דהא דמשמע שם בתד"ה וסמיכה בהא דר"ש דמביא אשמו כו'. דא"ס אלא באקופי ידא וכ"כ להדיא שם (עה) בד"ה והא. סותרין ד"ע שם לעיל (לג) בד"ה וסמיכת דמשמע שם דסמוך סמיכה גמורה ואכ"מ להאריך:

רש"י ד"ה ר"ש. ויקרב פסח לשם פסח כו'. נ"ל לינקוד ויקרב מבנין נפעל. ע' זבחים (עא ב) תד"ה לשם. ובמש"כ שם (ב ב) בס"ד. אבל ק"ל דהא יעבור על עשה דהשלמה בהקרבת הבכור. ומשמע דשרי לכתחלה להקריבם. ועוד לשמואל ולריו"ח לקמן (קיט ב) יש לחוש שמא יאכלו הבכור לאחרונה. וזה י"ל דאינו אלא מדרבנן ע"ש בתד"ה מפטירין וקושיא ראשונה כבר עמדו בה התוספות ביומא (כט ב) ד"ה אלא ע"ש: