רש"ש על פסחים צא:

גמרא וכתיב בפ"ש ונכרתה הנפש ההיא נפש כו'. כצ"ל ותיבת מישראל טעות והטעה גם את המציין וצריך לציין שם ט"ו עפרש"י וכן התוספות לא העתיקו מישראל:

גמ' דאמר רבי אלעזר נשים חייבות באכ"מ כו'. כצ"ל בל"י:

רש"י ד"ה ל"ל לר"ש. וכשם כו' ה"נ במרור. ק"ל הא לרבא (לקמן קכ) מצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ונשים נמי כיון דא"ח בפסח לר"ש דינייהו כמו אנשים בזה"ז ועמש"כ (לקמן קטו) בס"ד ובזה נדחה גם ראיית הש"א בתשו' ק' מגמרא שלפנינו לסתור דעת הרא"ש:

תוספות ד"ה איש ולא קטן. וי"ל דאיצטריך לקטן שהגדיל כו' דס"ד כו' קמ"ל כו'. עיין מהרש"א ולולי דבריהם הנ"ל דלא ממעט אלא מכרת אבל חייב לעשות פ"ש וכרבי לקמן והשתא ליכא פלוגתא דאפשר דרבי נמי מודה דאין כרת בקטן שהגדיל ומדויק לשון הגמרא דהכא למעוטי קטן מכרת רק דצריך טעם מדוע לרי"ה ממעט מאיש אשה מעיקר חיובא ולרבי יוסי אינו ממעט קטן אלא מכרת ולכאורה בין לדידהו ובין לדידי קשה איך ממועט קטן שהגדיל מהאיש הא השתא איש גמור הוא וי"ל משום דכתיב ההוא משמע שיהיה באישותו מקודם דהיינו מפ"ר וכמו דדרשינן (במגילה יא) הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו וע"ס וכן כלם שם: