רש"ש על פסחים צא.

[גמרא אבל גל ארוך פטור כו' אימא טהור היה בשעת שחיטה. עיין פירש"י וק"ל אם הגל ברשות הרבים הוי ספק טומאה ברשות הרבים וטהור ודאי ואם ברשות היחיד הוה כודאי טמא ונראה דלעולם כרשות היחיד אך זה הוי כטומאת התהום דהא לא ידע אדם מעולם אם היה שם טומאה במקום שהאהיל וגם אז לא ידע שום אדם אם חי או מת אע"ג בזה לחוד לא משוה לו טומאת התהום כגון בגל עגול (משום כיון דנפל עליו גל אתרע חזקת חיים שלו עיין בהאחרונים ביו"ד סימן שצ"ז) מ"מ בהצטרפותו לספק הואיל מהני לשוויי' כטהת"ה ועדיין צ"ע] :

במשנה א"ש אה"פ עה"י דר"י ור"י מתיר. הרמב"ם פסק כרבי יוסי וק"ל דהא (ביומא נא) ס"ל לרב ששת כרבי יהודה דא"ש עה"י וה"ל לפסוק כוותיה:

רש"י ד"ה ואפילו. וא"י לאכול כזית בין כולם. ולשון הרמב"ם בחבורו ואינו כ"א מהן יכול לאכול כזית וזה הלשון יותר מכוון וע"ש בכ"מ גם מש"כ רש"י יחיד ויכול לאכול כזית כו' ונמשך אחריו הרע"ב לשון הרמב"ם שם והוא שיהא ראוי לאכול את כולו והטעם הוא כדי שלא יבא לידי נותר וכן לשון רבי יוסי בברייתא יחיד ויכול לאכלו משמע דר"ל כולו וכ"מ שם בתד"ה עשרה ורש"י גם שם פירש כזית ממנו ואינו מכוון לע"ד:

רש"י ד"ה מנין לזובח. ומשחרב היה להם היתר כו'. וכ"ע המהרש"ל ל"ד שהרי היה אח"כ נוב וגלגל וגבעון ותימה איך נעלמו ממנו משניות ערוכות בפ' בתרא דזבחים באו לגלגל הותרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות וכן בספ"א דמגילה קדושת שילה יש אחריה היתר גם מש"כ דגלגל היה אחר שילה ל"ד כלל כמבואר במקרא ובמשנה ובגמרא בכ"מ:

רש"י ד"ה שהוא בל"ת. ובשח"ק פ"ב מוקי לה קודם חצות כו'. ק"ל דהא ת"ק וחכמים פליגי עליה דר"ש שם במשנה בזה וא"כ מאי פריך לקמן ור"י האי מנ"ל דילמא ל"ל דר"ש ולכן הנלע"ד דהכא אזיל הש"ס לפי מאי דדחו הש"ס שם דלעולם אחר חצות ובשעת היתר במות קאי כו' ע"ש ובזה לא שמענו מי שיחלוק עליו וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהל' ק"פ ה"ג וע"ש בכ"מ: