רש"ש על פסחים פח:

במשנה שכח כו' וטלה שלי. לכאורה קשה איך יוכל להמנות על של עצמו הא אפילו בחציו ב"ח ל"י מש"ע למ"ר כש"כ בשכולו עבד וצ"ל דאמרינן מסתמא ניחא ליה לרבו שימנה על של עצמו בכה"ג משום תקנת עצמו:

רש"י שם ד"ה ופטורין. וקמי שמיא גליא. וכ"כ הרע"ב אחריו ומשמע דמפרשי כדאיכא דמתני לה (להא דאביי) אברייתא אבל במתניתין אע"ג דשכח קודם זריקה דט"ז לא הצריכו אלא להך לישנא אבל הרמב"ם פירש דדוקא בשכח אח"ז וכ"פ בחבורו וע"ש בכ"מ והתוי"ט לא העיר מזה וגם בתור"ע ל"ד בזה במחכ"ת:

רש"י ד"ה בתקנתא דרביה. דהא למ"ל גדי שלו כו'. ואם טלה כו' טלה שלו כו'. כ"נ דצ"ל: