רש"ש על פסחים פה.

גמרא מיתיבי אבר שיצא מקצתו כו' וא"א כו'. הוא מתניתין בעבר הב' והנה גם כאן צ"ל כמ"ש התוספות לעיל אע"ג דמצי לאוקמי כרבנן כו'. הואיל כו' מוקמי למתניתין כוותיה. אבל ק"ל דהא משמע לעיל דאליבא דרבי לכ"ע אבר שיצא מקצתו אין בו משום שב"ע וא"ל דהיינו דוקא במקום שיצא אבל במקום חתך אסור. הא עכ"פ יוכל לקלוף לצד החוץ קצת וישברנו שם:

רש"י ד"ה דלית בי' כזית. באותו קצת שיצא הס"ד ואח"כ מה"ד מחבורה כו':

רש"י ד"ה ה"ז בל"ת. כדאמר בפ' כ"ש ל"י כי קדש הוא כו'. כצ"ל:

תוספות ד"ה דבני חבורה. הרש"א מקשה דלמא לא מב"ל אלא ביוצא דקק"ל כו'. ולנ"פ דהא בנותר אפילו קק"ד מטמא אה"י כדאמר משום עצלי כהונה (עי' צל"ח) וע"ז קאמר איוצא א"ד ל"ש ואע"ג דנותר דפסח גם כן מטמא אה"י בשלהי מכילתין ואפ"ה קאמר הכא ביוצא בפסח לא מ"ל כו' י"ל דוקא בחבורה אמרינן זריזין הן וכדפירש רש"י שיש רבים כו'. אמנם בשבת ובעירובין לא משמע כן. ולתירוץ ר"י י"ל דהא דקאמר ביוצא בפסח למ"ל כו' היינו ביוצא המיוחד בפסח בלבד דהוא מחבורה לחבורה דב"ח (במידי דשייך לפסח) זריזין הן כי קמ"ל ביוצא בקדשים ר"ל יוצא ממש הנוהג גם כן בשאר קדשים ואותו יוצא מב"ל בין בפסח ובין בקק"ד ונכון בס"ד: