רש"ש על פסחים עז:

גמרא נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כמדת ר"א. שהיה אומר בזבחים כו'. נראה כוונתו בקרבנות הנזבחים והמציין השתבש בזה:

רש"י ד"ה אלא ל"ק. ור"י לכתחלה תרתי בעי ואי אייתוה מתכשר בדיעבד. ונ"ל דזהו לפי התירוץ דהשתא אבל למסקנא דכאן ביחיד כו' הטעם דאם זרק הורצה אי משום דאיתיה בעיניה כפירש"י בסוף הסוגיא או כפי' התוס' שם דציץ מרצה על האוכלין וביצא משום דזריקה מועלת ליוצא כמש"כ התוס' לעיל (לד ב) אבל באבוד ושרוף אף בדיעבד לא הורצה כמבואר בסוף שמעתין דס"ל לר' יהושע דאף בדיעבד אם אין בשר אין דם ור' יוסי הוא דס"ל דבדיעבד אף אם אין בשר יש דם. ולפ"ז א"ש הא דנטמאו שיריה נשרפו אבדו כמדת ר' יהושע פסולה דפסולה תני משום שרוף ואבוד ונטמאו תני משום לכתחלה דלר"א כשרה ולר' יהושע אסור לכתחלה ולפי' התוס' דהורצה מטעם דציץ מרצה על האוכלין א"ש טפי דא"ל דקאי פסולה אף אנטמאו וכמדת ר' יהושע דבעי תרתי לעיכובא ולא כמדתו לגמרי דאלו הוא סבר הציץ מרצה על האוכלין והאי תנא סבר דא"מ דהא אשכחן ר' יוסי סובר כן וא"ל דהאי תנא ס"ל כוותי' בהא או ר' יוסי גופיה קאמר לה אף דלדידיה כשר מטעם דיש דם אף שאין בשר בדיעבד מ"מ יוכל לומר כמדת ר' יהושע דגם בדיעבד פסול אם אין בשר אף בנטמא פסולה ובזה לא נצטרך לדברי המהרש"א דלא חש לקושיית פסולה דיעבד משמע:

[תוס' ד"ה שאין. כי היכי דלית בה מעילה אחר שנזרק הדם כו'. בתשובת רע"א סי' קפ"ט בסופו הניח דבריהם בצ"ע דהא מפורש במעילה שם דמועלין בה עד שתצא לבה"ד ולענ"ד נ"פ דכוונתם על עורה דתנן שם דאין מועלין בו אחר זריקת הדם ומשמע אף קודם הקטרת הבשר וכן בחטאת משמע שם דכיון דנזרק דמה יצא הבשר מידי מעילה אף קודם הקטרת האמורין. אע"ג דעדיין לא הותר לכהנים עד אחר הקטרתן אפי' למ"ד שם היתר אכילה שנינו וכ"מ שם ספ"א. ולכן ק"ל לר"י איך יליף דם מאימורין נימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון] :

תוס' ד"ה אלא כו'. תימה כו'. בכ"ד תירצו על תימה כזו דסמך אועוד ומהם (בב"מ ר"ד ו) ועי' בדף הסמוך במהרש"א בפירוש רש"י: