רש"ש על פסחים נה:

גמרא מקום שנהגו אין ל"נ לא. עיין מהרש"ל ובהגר"א תס"ח סקי"א. ולעד"נ דהא חזינן בברייתא הקודמת קתני כ"מ כו'. גומרה בי"ד והדר מפרש אימתי בזמן שהתחיל כו'. ש"מ דבלא אימתי הוה ס"ד לפרש גומרה היינו להתחיל ולגמור ולאפוקי אם לא יוכל לגומרה בי"ד (ועמש"כ בברכות ל"ט) ואם כן גם בברייתא זו נוכל לפרש כ"מ שהיא לצה"מ גומרה דר"ל מתחיל לגמור לכן מסיים ועושין כו'. (פי' להתחיל כמו במתניתין ג' אומניות עושין) במקום שנהגו ודייק הגמרא שפיר לא נהגו לא (פירוש אינו מתחיל) ואם כן ע"כ הא דקתני רישא גומרה גמר ממש וקתני בה לצוה"מ וש"מ לצה"מ אין כו'. ולזה נראה שכוון גם כן הר"ן ע"ש. וחוץ לדרכנו יל"פ הא דאימתי כו'. דבא לומר דאימתי גומרה בזמן שהתחיל בה קודם י"ד ר"ל סמוך לי"ד ולא הספיק לגומרה עד שפגע בו י"ד אבל כו'. ר"ל שהתחיל בה כמה ימים קודם י"ד והניחה ולא גמרה אסור לגמרה בי"ד דזה הוה כמו התחלה כיון שהפסיק בה וזהו שאמר לא יתחיל כו'. וכן נ"ל לדינא דהסברא ישרה:

גמ' סיפא אתאן לחוש"מ כו'. עתוי"ט ד"ה מחזירין שכתב ואע"ג דהשתא כו'. זו ואצל"ז קתני כו'. במחכ"ת ל"ד כי כפי שרוצה להעמיס שיטה זו בהרע"ב ורוצה להגיה בי"ד וס"ל דדוקא אם מתה אחר ג"י ומשום הפסד דבצים. ע"כ צ"ל דלהושיב אחרת גרע מלהושיב בתחלה וכועי"ל שבב"י לדעת הרמב"ם (ועיין בהה"מ) אם כן אין זה זו ואצל"ז:

[ד"ה וקוצרין] . דתנן אין מביאין כו'. ולא מבית העמק. עיין (מנחות סח) בתד"ה קוצרים: