רש"ש על פסחים כב.

גמרא ור"מ אותו כו'. וא"א משליך לכלב חשנ"ב. מה שתמה בגה"ש כבר קדמהו הצל"ח לקמן (כג ב) בד"ה רא"ס אותו כו' ויישב בתרי אנפי:

גמ' מידי רוב מים כתיב. כה"ג (בר"ה ז) ובכריתות (כה ב):

רש"י ד"ה ור"מ. ומשום דאין מפורש כו'. נראה מזה דלא ס"ל תירוץ ר"י שבתוס' לעיל ד"ה כל מקום ובגה"ש הקשה דנילף מקרא דל"ת כ"ת כו' לכאורה לפי המבואר (בחולין קטו) דלא ילפינן מעשה שבת מל"ת כ"ת משום דגלי רחמנא היא קדש וא"מ קדש וחורש בשו"ח וחוסם פי פרה כו' ילפינן להתירא ק"ו משבת ע"ש ובתוד"ה חורש בסופו. ולכן חשנ"ב נמי אף שנאסרו באכילה מ"מ מק"ו דשבת מוכח דלא קאי על כה"ג ובשעה"מ פ"ה מהל' מ"א תירץ דדבר שלא נאסר אלא מכלל לאו הבא מכלל עשה לא נכלל בל"ת כל תועבה:

תוס' ד"ה אותו. כדאמר כל שבקדש פסול כו'. הוא לקמן (כד):