רש"ש על פסחים קטו.

גמרא א"ע על הלל שהיה כורכן בב"א ואוכלן שנ' ע"מ ומרורים יאכלוהו. הא דלא מייתא קרא דפ' בא ואכלו אה"ב וגו' ומצות על מרורים יאכלוהו דמשם לא מוכח אלא על פסח ומרור ביחד אבל מצה לא שמעינן מינה ומקרא זה משמע שפיר על שלשתן וגלי לן בפ"ש וה"ה לראשון עיין לעיל צ"ו ובתוס' שם וטעם שינוי הלשונות נ"ל דבפ"ר אף מי שאינו עושה פסח מ"מ חייב במצה כמו בזה"ז לרבא בסוף מכילתין וערל וב"נ וטמא ושהיה בד"ר לכ"ע שם להכי כתיב ואכלו אה"ב וגו' ומצות ופי' דיאכלו הבשר וגם יאכלו מצות דואכלו שב על תרוייהו (ובזה מיושב קושיית הש"א בת' ק' על הרא"ש דהא בעינן קרא דבערב תאכלו מצות לשיעורא דכזית ע"ש דזה כבר שמעינן מן ואכלו דקאי נמי עליה) אבל מרור אינו חובה אלא לפסח וכדחזינן דבזה"ז אינו אלא מדרבנן ומה דאיתא שם אבל אוכל במצה ומרור נ"ל דתיבת ומרור אשיגרת לישן הוא כמו דאמר בכ"מ גרושה וחלוצה (עיין תוי"ט בפ"ט דיבמות מ"ג) לכן כתיב על מרורים יאכלוהו פירוש לפסח אבל מרור בפ"ע אין בו חובה כלל אולם בפ"ש דגם מצה בפ"ע אין מצוה כלל רק שחיובם ר"ל דמצה ומרור באים בגלל פסח על כן כתוב שם על מצות ומרורים יאכלוהו וזה למדתי מדברי רמב"ן פ' בא:

גמ' יכול יהא כורכן כו' ת"ל על מו"מ יאכלוהו. נ"ל דדיוקו מדלא כתיב עם מו"מ עיין רמב"ן שם ובדברי רשב"ם נ"ל דתיבת אותו ט"ס וצ"ל מדלא כתיב יאכלו ואנא ידענא כו' וכה"ג דרשינן (לעיל צו) תיבת בו. ממנו. אך מש"כ דכתיב לעיל ואכלו אה"ב תמוה דזה כתיב בפ' בא ועמו"מ יאכלוהו כתיב בפ' בהעלותך:

תוס' ד"ה מתקיף. והתם ל"מ מאכלו בל"מ כו'. עיין מהרש"א ול"נ דכוונתם דלהכי לא מייתי התם סייעתא לרבא מהך דאכלו בל"מ משום כו' ושם כל הקושיות על רבא ולא על דשלחו ליה לאבוה דשמואל:

תוס' ד"ה והדר. אע"ג דהגדה הוי הפסק כדפירש לעיל. הוא בק"ג ב' בד"ה רב אשי:

תוס' ד"ה אלא אמר"א. שהרי טוב להגיה הברייתא לחסר אפילו כמו כו'. כצ"ל: