רש"ש על פסחים קד.

גמרא מ"ד מע"פ כו' לא בעי למימר כו'. משמע דאי בעי מצי למימר וכן הרשב"ם כתב והכי עבדי' לאפוקי נפשין מפלוגתא ולכאורה קשה הא למ"ד מע"פ הוה זה הפסק ולא יהיה מע"פ סמוך לחתימה ונ"ל דזה הוה שפיר מע"פ גם כן דבין קדש לקדש הוה מעין בין קדש לחול אבל איפכא לא הוה מעין ונכון בעז"ה ועיין בר"ן:

גמ' א"ה בין יום השביעי כו' נמי מעין חתימה הוא. מכאן ראיה דהלכה כשמואל ולא כפומבדיתאה וכ"פ הרי"ף והרא"ש ודלא כהר"ן שכ' דלא פסיקא לן כו':

ד"ה שמואל וד"ה ולית. שבריש ע"ב צ"ל בד"א ע"ש בחולין:

תוד"ה בין. ה"נ המ"ל הא ל"כ. ול"נ דקדוש והבדלה הם שמות נרדפים ומשמעות א' להם לשון פרישה והבדלה עיין רש"י ר"פ קדושים ולשון קדש נמצא לרוב במקרא על שבת והוה כמו דכתיב ביה הבדלה ועיין רא"ש סימן י"א דחשיב ואת יום השביעי משיה"מ קדשת להבדלה וע"כ מטעמא דאמרן: