רש"ש על פסחים קג:

רשב"ם ד"ה לית הלכתא כתד"ר. וכיון דאמר ה"ל ונברך אסור למישתי עד לאחר בהמ"ז. מבואר להדיא כמ"ש הרא"ש בשמו ס"י ודלא כמ"ש התוספות בשמו (לעיל ר"ד קב) עד דברכיתו בפה"ג וד"ז נעלם ממהרש"א שם:

רשב"ם ד"ה ודעתיה. והא דקאמר רבא ל"ג כו'. כצ"ל ומלת ליה נ"ל למחוק ור"ל לאפוקי מגי' לא סבר ליה למר הא דקאמר רבא אבוקה כו' ועיין גי' הרי"ף:

תוספות ד"ה [רב אשי] . וי"ל דהגדה והלילא נמי הוי הפסק כו'. נ"ל דזהו לשיטת הרי"ט (לעיל קב) בתד"ה ועקרו אבל למאי שדחו שם דבריו גם בכאן אצל"ב על כוס ב' ועל כוס אחרון וכ"פ הרא"ש סימן כ"ד:

בא"ד וגם נראה לברך אחר כל ד"כ עה"ג כו'. לכאורה זה סותר למש"כ בדבור שלפניו (ולעיל קא ב) בד"ה כשהן: