רש"ש על פסחים קב.

ברשב"ם ד"ה להודיעך כחו דר"י. אבל בשא"ד כו'. ל"י מדוע ל"כ כפשוטו דהרבותא לר"י הוא דאף בדברים הטעונים כו' די"ל דלקיבעא קמא הדר לא מהני ולפירושו קשה ל"ל להגמרא לעיל לאכוחי דמיירי בדברים הטעונים כו' מדקתני עקרו. ה"ל להוכיח מדקתני כשהן יוצאין כו' כפירושו דהכא. וכ"פ הר"ן שם באמת. ועוד ק"ל עליהן מלישנא דגמרא אבל דשא"ט ברכה כו' כשהן יוצאין ט"ב למפרע. ומה שהקשו הרש"ל ורש"א דאדרבה מה שמתיר ר"י לברך ב"פ ול"ח לברכה לבטלה. הוא כח דהתירא. לדעתי מלשון הת"ק אין טעונין משמע דאם רוצין רשאין לברך וגדולה מזו תמצא בשו"ע או"ח סימן רצ"א ס"ג ע"ש. ועמ"ש בברכות (יב) בתוספות:

רשב"ם ד"ה ת"כ דר"ח. אבל בההיא דלעיל ל"ת יין בהדיא. נראה כוונתו וא"כ איכא למימר דמיירי דוקא כשאכלו פת וכדפירוש התוספות באמת והצל"ח לא הבין כן והעלהו בצ"ע ועיין בתוספות שגם הם נדחקו ולי ה"נ דמההיא לעיל אין ראיה לדברי ר"ח דא"ל דלעולם אין חילוק ביניהם (ר"ל בין טעונין לשא"ט ברכה כו') וכר"ש ולת"ק אף בשא"ט א"צ לברך והא דנקט עקרו להודיעך כח דר"י וברייתא דשינוי מקום צל"ב אתיא כר"י דוקא ובטעונין נמי אלא דלפ"ז יקשה מדוע איתותב ריו"ח מהך ברייתא נימא דאתיא כר"י והוא דאמר כת"ק רק דיקשה לו הך ברייתא דת"כ דר"ח אמאן תרמיה ובמש"כ יתיישב הגי' שהביא הרא"ש בשם מ"ס דר"נ ת"כ דריו"ח מקושיית הרא"ש אח"ז ראיתי שקדמוני בזה קצת הק"נ וגהש"ס: