רש"ש על פסחים קא:

רשב"ם ד"ה קשיא לר"ח. עי' רש"א ואני אומר דמש"כ ברשב"ם לעיל בד"ה אבל דברים הואיל ולא בירך אחריהן כו' הוא הוספה מאיזה תלמיד ע"פ פירוש רש"י והר"ן. וכן התוספות לא העתיקו זה ותדע דאל"כ ל"ל לדחוקי במאי דאיתותב ריו"ח כיון דאמר אף יד"י יצאו וזה ודאי שלא שתו כאו"א שיעור הטעון ברכה לאחריו וא"כ הוה כדברים שאט"ב לאחריהן במקומן וכן יפלו כל הקושיות שהקשו התוספות עליו אלא ברור בעיני דל"ג זה בפירושו. וע"כ הטעם בדברים הטעונים כו' הוא משום חשיבותם וא"כ אזדא לה קושיית הרש"א דלר"ח אה"נ דא"צ ברכה למפרע כיון דלקיבעא קמא הדר. וכמו דס"ל לת"ק דר"י אשר ר"ח ס"ל כוותיה:

תוס' ד"ה כשהן. וכן פי' רשב"ם כו' עד דברכיתו בפה"ג. עי' רש"א ועמש"כ (לקמן קג ב) ברשב"ם ד"ה לה"ל כתד"ר: