רש"ש על נדה עב.

בסוף המשנה ומגען ובעילתן תלוין. לכאורה יפלא מדוע שביק התנא מו"מ דאיירי בהו בבבי קמייתא. ונ"ל דהתנא רמז לנו במאי דתני ומגען תלוין הדין המבואר במגילה (ח ב) בזב שטבל ביום הז' לספירה וראה אח"כ בו ביום דסותר ומטמא למפרע מו"מ. מ"מ הסיטו אינו טמא למפרע. וה"ה גבי זבה (רמב"ם ספ"ה מהל' מו"מ). ואשמעינן כאן דגם בשומרת יום כנגד יום הדין כן דדוקא מגען תלויין אבל הסיטן טהור ודאי:

גמרא ת"ר ושוין בטובלת לילה לזבה כו'. רש"י פי' דר"ל זבה קטנה וסיפא מפרש לרישא. ולפלא מדוע לא מפרש כפשטיה דרישא בזבה גדולה. ואולי שינוי הלשונות דחקתו. דברישא תני בקוצר אינה טבילה ובסיפא פורט והולך ושמשה וכו':

שם ושוין ברואה כו' שמטמאין מו"מ כו'. כצ"ל:

שם אר"י מאי קמ"ל תנינא כו' בש"א מטמאין מו"מ ופטורין מה"ק. כצ"ל:

רש"י ד"ה ת"ר ושוין כו'. אבל זבה קטנה כו' דבעי' שימור אין טבילת כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אם שיוה כו'. שמטמאה היא ובועלה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אר"ה. לב"ש דמחמרי מטמאין מו"מ כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ועוד תנן. דלא כר"ה. כצ"ל וכן בתוס':

רש"י ד"ה כשומרת יום. ונגע במעשר. משום דלתרומה בלא"ה פוסל ודאי משום טבו"י. מ"מ נ"מ גם לתרומה לעשותה ראשון. או אם נגע בה אחר שהעריב שמשו דאם יראה שנית בלילה או למחר ביום יצטרף לזיבה דזב מטמא בראיות ובימים. (ומש"כ לקמן אם יחזור הזב ויראה היום ל"ד דאפי' למחר נמי). וכן נ"מ לענין מו"מ:

תד"ה הרואה. ותלתא יומי ל"ד דבתרתי סגי כשראתה בשני עד הלילה. כה"ע המהרש"א:

בא"ד ומשני דחזאי כו' דלא הוי שהות פי' סוף היום דראייתה דסליק לי' למנינא וא"ת כו'. כצ"ל:

תד"ה אף אתה. וי"ל דקסברי ב"ש דיום י"א שהוא מדאורייתא. פי' כיון דלדבריהם הוא מדאורייתא. אתו למיטעי דטומאת מו"מ דמטמאי ב"ה הוא מה"ת כסברת ב"ש: