רש"ש על נדה עב:

רש"י ד"ה אלא אימא כו'. דמודה ר"ה בבועלה בשני כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בשמן בשמן. גבי רבוכה כו'. ומסיים רק דרשת תרי בשמן דכתיבי גבי חלות ורקיקין. ודרשת בשמן ג' דכתיב גבי רבוכה השמיט. דדרשינן מיניה שם ריבוי שמן לרבוכה הא כיצד כו' חציו לחלות ולרקיקין וחציו לרבוכה:

בא"ד הייתי אומר ככל המנחות כו'. כצ"ל וע"ש דלא מסיק הכי:

תד"ה אלא אימא. והא תנן טבלה ביום שלאחריו כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא חצי לוג. אע"ג דלא אשכחן. נראה דלפניהם הי' הגירסא פה רביעית שמן לנזיר כלפנינו במנחות. דאילו ברביעית יין לנזיר הביאו התוס' עצמם בעירובין (ד) ובסוכה (ו) מהתוספתא פלוגתת ראב"ע ור"ע. דלר"ע הוא בכזית ולראב"ע ברביעית. (וק"ק לגי' זו דהא בירושלמי שהביאו התוס' שם ושם איתא דמ"ד רביעית טעמו דיליף גז"ש שכר שכר ממקדש וכאן אמר הלכה). מיהו גם לגי' רביעית שמן י"ל דר"ע יליף לה מתודה דלשני המינין האלו הי' רביעית וכדאיתא במנחות (עח) שלמיו לרבות שלמי נזיר כו' ולרביעית שמן וע"ש בפרש"י. וראב"ע דס"ל דחצי לוג לתודה הלכה וקי"ל דאין למדין מהלכה. לכן צ"ל ע"כ דלנזיר היה הלכה בפ"ע. ולהרמב"ם בחבורו פ"ח מהל' נזירות ה"א משמע דהיה לו הגי' רביעית שמן וכמ"ש הכ"מ שם. וכ"מ מדבריו בפ"ט מהל' מעה"ק הכ"ג. אולם בהקדמתו לזרעים העתיק ורביעית יין ואולי ט"ס הוא. כי גם זולת זה יש שם ט"ס שכ' לוג שמן לתודה וצ"ל חצי לוג: