רש"ש על נדה ו:

גמרא דאמר עולא חבריא מדכן בגלילא ה"נ בימי רבי. ע"כ הכוונה שהיו שומרין אותן ע"ט הקדש אבל לא היו מקדישין אותן לגמרי. דאם כן מאי שעת הדחק איכא בהו. ואין לדחות משום דאפשר למיפרקינהו ולהוציאן לחולין. מ"מ יקשה דהא תניא אין מקדישין כו' בזה"ז (יומא דף סו). וא"כ מוכח דאף לל"ק חולין שנעשו עטה"ק כקדש דמו לענין מעל"ע. לכן תמוהין לי דברי התוס' בחגיגה (הביאן המהרש"א לעיל) דף כא ב בד"ה בתרייתא שכתבו דאכתי לא קים ליה בהא עד למסקנא ע"ש. ודברי המהרש"א לקמן בזה אינן מחוורין:

שם א"ל ר"נ והתני תנא לקדש אבל לא לתרומה. מדלא קאמר והתניא לקדש כו' משמע דברייתא זו כבר היתה ידוע להם. ולולי דברי התוס' לעיל בד"ה מאי לאו. הייתי אומר דכוון להך ברייתא דלקמן (נג ב) מטמאה עצמה וקדשים למפרע:

תד"ה בשפחתו. ומיהו אין רגילות להזכיר סתם ר"ג כו'. הנה מצינו בברכות (כח ב) הסדיר כו' לפני ר"ג כו' א"ל ר"ג כו' עמד שמואל הקטן כו'. ובסנהדרין (ריש דף יא) מעשה בר"ג כו' עמד שמואל הקטן כו'. וע"כ הוא ר"ג הזקן. דהא שמואל הקטן אמר בשעת מיתתו שמעון כו' לחרבא והיינו רשב"ג הנהרג אבי ר"ג דיבנה. וכן בפ"ב דפאה מ"ו מעשה כו' לפני ר"ג ועלו ללשכת הגזית. וע"כ איננו ר"ג דיבנה דבימיו לא היו עוד סנהדרין בלה"ג. ועמש"כ בר"פ כיצד צולין:

תד"ה נולד. והפסד כהן נמי ליכא שיפריש עליה ממקום אחר. וכ"כ לקמן דחבר הוא ויפריש עליה ממק"א. ותימה דהרי תנן בספ"ק דחלה דא"נ מן הטהור על הטמא. ובסוף פרק ב שם פלוגתת ר"א וחכמים דר"א מתיר וחכמים אוסרין: