רש"ש על נדה ז.

גמרא הנח מעל"ע דרבנן. לקמן ():

תד"ה וכולן. וכ"מ במסכת זבים דקתני התם משאן קל טהורים לבה"כ כו'. הוא כי"ס שהביא הר"ש שם. ומה שהביא הש"ס כאן הוא ברייתא וגרסי' דתניא. והא דלא הביא ממתניתין. י"ל משום דבמשנה לא תני אלא בחדא דהיינו משאן קל ובברייתא תני וכולן דקאי על כל עניני דטהרה כמש"כ התוס'. ונראה דכוונתם על מה שנשנו שם במשנה שאחריה. ולפרש"י נראה דהאי וכולן על כל הני דתני לעיל שם מריש הפרק דכולהו הוויין טומאת ספק כדעת הרמב"ם בפ"ט מהל' מו"מ ודלא כהראב"ד שם. ורש"י דלא נקט אלא משאן כבד הוא משום שהגמרא לא העתיקה כאן רק בבא זו. והרע"ב שהעתיק לשון רש"י זה בפי' המשנה ל"ד. שוב ראיתי שגם הר"ש פי' כן כהרע"ב:

תד"ה והאי. ובברייתא נמי קתני והשלישי כו'. כצ"ל. וכן לקמן כתבו והא דתניא בברייתא כו'. לכאורה הוא שלא בדיוק כי היא משנה בפ"ד דטבו"י וכמו שהגיה הגרי"פ בגמרא דצ"ל והתנן וע"ש בר"ש. ועמש"כ בנדרים (כו) בס"ד: