רש"ש על נדה סט.

גמרא נדה שהפרישה בטהרה כו' סופרתו כו'. כצ"ל וכן בסמוך וכ"ה בהרא"ש:

רש"י ד"ה איני. דל"ב ספורין ובדוקין ודאי. הס"ד. ומה"ד

רש"י ד"ה תמני לנדה. ולילי שבת הבאה כו' עד עכשיו לפי כו'. כצ"ל בלא ו':

בא"ד דלמא בה"ש דאתמול חזאי כו'. כצ"ל וכן העתק המהרש"א:

בא"ד ולמחר בשבת נמי טבלה שמא בה"ש דאתמול כשבאת לפנינו כו'. גם מחששא דאתמול ביאתה שהזכיר תחלה דהוא יום ה' יש לטובלה בשבת דשמא היה אז לילה. ואולי חסר בדבריו מלת או וכצ"ל שמא בה"ש דאתמול (ור"ל דאתמול ביאתה) או כשבאתה לפנינו ראתה ומש"כ ומיום ששה הי'. שב על תרוויהון. אולם ממש"כ לקמיה משום ספק ההיא בה"ש גופי'. משמע דלא איירי מקודם אלא ביה. ודקדוק המהרש"א עליו אינו כלום. כי גם לשון הברייתא הוא בה"ש טמא ראיתי. ור"י מדפתי לא משבש לה אלא מוסיף עלה: