רש"ש על נדה סט:

גמרא ספרתי וא"י כמה ספרתי אם כו'. כצ"ל:

רש"י (ברה"ע) . בשבת גופה דאתאי כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אידי ואידי. ומהדר משום זיבה כו' טבילת ספק זיבה כו' חשיב להו בתמני. כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא לאו. ורב דאמר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה חד יומא. ובצרי להו טבילה דשמיני. כצ"ל. וכן בדבור דלקמי' צ"ל ויום ח' נמי טבלה:

במשנה הזב כו' מטמאין במשא

ובגמרא אטו כו' אלא מאי במשא באבן מסמא. ועפרש"י. ועי' לעיל (ס"ד נד ור"ד נה) בפירושו ובתוס' שם ובשבת (פב ב) ד"ה באבן מסמא:

שם [במשנה] בש"א כה"נ מתות נדות. בפשוטו משמע דאיירי לענין דלעיל דמטמאות באבן מסמא ועי' לקמן (עא) בתד"ה אלא. ורש"י שפי' לענין כלים שקודם מיתתן נמשך אחר לשון הברייתא (דשם) בראשונה היו מטבילין כלים כו'. אבל י"ל דעיקר התקנה לא היתה אלא משום כלים. דאבן מסמא לא שכיחא. וכיון דתיקנו לא חילקו אף לענין אבן מסמא:

רש"י ד"ה זו שאיסורה שוה בכל. בישראל ובכהנים כו'. משמע קצת דכהן לוקה עליה שתים. אבל לכאורה נראה דלאו דלא יוכל בעלה הראשון כו' אינו חל על איסור גרושה לכהן הקודם:

רש"י ד"ה היא עצמה. ועמיו זו אשתו. עמש"כ ע"ד ביבמות (טו ב) ובמהרש"א ובגה"ש שם:

תד"ה מה. פי' מן התרומה ופרש"י כו'. כצ"ל. והוא שם. ומש"כ איירי באלמנה לכ"ג כו'. תמוה. א) דגם הוא אינו זר אצלה מעיקרא. ב) דאותה כבר ידעינן מבעמיו כדפרש"י. או ממה שהביא המהרש"א שם. ובפרש"י שם ליתא:

בא"ד וי"ל כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה. בקדושין (עז ב) יליף לה מיתורא דחללה אצל כה"ג:

בא"ד דכי פרכינן כו' או לחלל שכן איסור כהונה. קצת תימה לקרוא אותו איסור כהונה. כיון שמותר בה. ועוד ק"ק משם (עח) דבעי ר"י למילף מעיקרא בת גר מהצד השוה מחלל ומכ"ג באלמנה ליפרוך מה להצ"ה שכן פוסלין בביאתן. ול"מ למימר דגר נמי פוסל בביאתו באותו מה"צ. דאיכא למימר שכן איסור כהונה: