רש"ש על נדה סז.

תד"ה לפלוף. דוקא שבתוך העין כו'. כצ"ל:

תד"ה פתחה (הב') . ועוד דכל הני שמעתתא דרבא כו' כולן (כצ"ל) היו בבבל כו' ועוד דאבוה דשמואל כו' ועוד דכולהו בלשון נקבה כו'. קשה מאי האי דאינהו איירי בנדה לבעלה. הרי הגמרא אמרה דלית הלכתא כוותייהו אלא דלא מחמרינן בהני חומרות רק לטהרות אבל לבעלה לא. ואולי דלישנא דכי איתמר משמע ליה לרש"י דר"ל דאינהו גופייהו לא אמרו אלא לטהרות:

בא"ד וכן פרש"י בתשובתו כו'. אולי צ"ל ולכן פרש"י כו':

בא"ד ובפ"ט כו' גבי ואלו חוצצין באדם מחשב כו'. כצ"ל. עמש"כ לעיל בד"ה בית הקמטים. ועוד תימה דהא ראוי לביאת מים בעינן כדמסקינן לעיל. וכבר הרגיש בזה הרב"י בסי' קצ"ח על הסמ"ג שהביא ג"כ דברי ר"ת הללו. אמנם קשה מאי אשמעינן רבא דהא דיניה מוכח ממתניתין דקתני דבה"ס שבאשה חוצצין. ונלע"ד דהתם במתניתין אקילקי דתני ברישא (הוא סבוך שערות) קאי. ור"ל קלקי דבה"ס שבאשה (וכ"מ מפי' הרע"ב) והשערות שבאותו מקום אינן בבה"ס אלא במקום גלוי. ועי' בס"ט שם ס"ק כג:

בא"ד ובסילתא ופתחה עיניה כו'. נראה להגיה ת' ובסילתא. וכחול: