רש"ש על נדה סו:

גמרא מיתיבי בית הקמטים ובה"ס כו'. המציינים לא ציינו מקורה. ול"נ פשוט שהש"ס כוון למתניתין דספ"ח דמקואות ע"ש. ואע"ג דשם איתא בה"ס קודם לבה"ק. אין לחוש לזה עמש"כ בגיטין (פה) בס"ד. וכן ברי"ף וברא"ש הגי' ואע"ג דתנן בית הקמטים כו'. והש"ך בנקה"כ ר"ס קצ"ט ל"ד בזה וקראה ברייתא. ולא עוד אלא שכ' דבה"ס הוא פי' דקמטים. ולשון המשנה הלא הוא בהפך. וקצ"ע גם על התוס' לקמן (סז) בד"ה פתחה (הב') שהביאו בשם ר"ת דהא דבה"ס לא בעי ביאת מים היינו לבעלה דוקא וההיא דאלו חוצצין כו' לטהרות. והא תרווייהו מיתניין בהדדי בספ"ח וברפ"ט שם. וכה"ג הקשו שם גם התוס' עליו:

תד"ה אם. כדאיתא בירושלמי דמס' פסחים ס"פ כ"ש כו'. וכ"ה ג"כ שם ברפ"ק:

בא"ד ומדקאמר דלמא מיקטר ש"מ דעיקר חפיפה בראש. כ"נ דצ"ל:

בא"ד וטשטקי הוא טשטקי דפיזא כו'. אולי כוונו להא דכתובות (עז ב) תכטקי פיזא. וגי' הערוך טכטקי. וגירסתם אולי הי' טשטקי:

תד"ה אשה. אבל כפרש"י עיקר כו'. כצ"ל: