רש"ש על נדה נד:

גמרא ראתה שנים ולשלישי הפילה כו' ה"ז ס' זיבה ס' לידה מביאה קרבן וא"נ. ועי' פרש"י. ק"ל דה"ל להביא ב' קרבנות דאימא יולדת בזוב היא. וללידה וזיבה לא סגי בקרבן אחד כמש"כ התוס' בר"פ המפלת ועי' ג"כ מש"כ שם בס"ד. וי"ל דמייתא קרבן א' ומתנה עליו אם זבה היא ה"ה קרבן זיבה. ואם היא יולדת ה"ה קרבן לידה. ולתרווייהו ל"ח לקרבן דהוי ספק ספק ספיקא. דג' צדדין הויין לפטורא מב' קרבנות. ורק צד אחד הוי לחיובא ומשום ספיקו לא מייתינן ספק מליקת חולין למזבח. וזהו שלא כדברי התוס' שם בר"פ המפלת:

תד"ה וכן. דאחר ז' ימי נדה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה עושה משכב. ולא יהא ראשון כמגעו. כ"נ דצ"ל בכ"ף. וראשון מיהא הוי לשיטתו לקמן מטעם משא:

רש"י ד"ה שאינו מטמא בביאה. אדם הנכנס כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אבן המנוגעת מטמאה בביאה. אדם הנכנס כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה (ולא דמה) [היא] . אבל מטמא הוא את שתחתיו משום משא כו'. עי' שבת (פג ב) בפירושו בד"ה טהורין ובגה"ש שם: