רש"ש על נדה נ:

רש"י ד"ה טמא (בסופו) . הכשר היינו דבר שמכשירו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה תרנגול שביבנה. ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. תימה כו'. עמש"כ בס"ד בטהרות פ"ח מ"ו בשיטת הרמב"ם והרע"ב בזה:

בסה"ד צ"ל ר' זעירא:

תד"ה ל"ג (בסופו) . ובחלב בהמה טמאה פשיטא כו' דמ"ש מבשרה. ר"ל דאפי' בכרכים בעיא מחשבה. והמהרש"א ל"ד בכאן במחכ"ת. ומה שנסתייע מפי' הרמב"ם בעוקצין. עמש"כ שם בכוונת פי' הרע"ב שהוא לקוח מפי' הרמב"ם. ועי' ג"כ מש"כ בבכורות (ו) בס"ד. ולכאורה יש לקיים הגי' דמיירי בנבלת חיה טהורה דחלבה מטמא טומאה חמורה כדאיתא בזבחים ספ"ז: