רש"ש על נדה ג.

רש"י ד"ה מאי רגלים לדבר איכא. וש"מ דקסבר ר"ש כו' ברה"י תולין. וכ"כ התוס' כאן בסד"ה ושניהם. אבל בסוטה (כח) בתוס' סד"ה אינו דין מוכח דגם לר"ש ס"ט ברה"י טמא ודאי ע"ש:

רש"י ד"ה משמשת במוך. ג' נשים כו'. לכאורה קשה א"כ מאי פריך דלמא סבר כר"א דאמר בהו ד"ש מחמת שהן מסולקות מדמים. וי"ל דפריך מראיה שניה דמודה בה ר"א:

תד"ה ושניהם. ור"ש נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוטה. גם אמקוה גופה המ"ל מנ"ל דתולין ברה"י כיון דמסוטה לא יליף דהתם רגלים לדבר. ובתירוצם הזכירו גם מקוה:

בגליון ד"ה ואב"א. דהלכות טומאה גמירי לה כדאמרי' בסוכה בפ"ק. כצ"ל. והוא שם (יח):