רש"ש על נדה ב:

גמרא אדרבה העמד מקוה ע"ח כו'. עי' מהרש"א ומהר"ם. ועמש"כ בזה ישוב נכון בס"ד בקדושין (עט). ועתה אוסיף תבלין. דהרי נגד חזקת הטמא איכא חזקת הטהרות:

שם ומ"ש מחבית דתניא היה בודק כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה חסר ואתא. ואיתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא כו'. עי' בטוש"ע י"ד סי' פ"א ס"ב בדעת המחבר:

רש"י ד"ה ומ"ש מחבית. לשמאי פריך. כצ"ל:

רש"י ד"ה כל ג"י ודאי. ודאי חומץ כו' אלמא בין למר כו' מספקינן ריעותא למפרע. ק"ל דלריב"ל דמי זה להוגלד פי המכה שפסק שם המחבר לאסור הגבינות למפרע (ורש"י אזיל בשיטה זו כמש"כ לעיל) א"כ אליביה לא פריך כאן מידי:

תד"ה התם. וי"ל דמוכח כו' וראה והנה חסר הנגע כו'. כ"נ דצ"ל: