רש"ש על נדה כו:

גמרא (ברה"ע) דתנן תנור תחלתו ארבעה. כצ"ל:

שם א"ל את אמרת לשמעתתיה דרב כו'. חולין (נז):

שם א"ל אין תולין אלא בדבר שיש במינו שליא. עי' פרש"י. וא"כ פליג אדרב דאמר דאין תולין אלא בדבר של קיימא דמוכח דאפי' יש במינו שליא כגון בהמה וחיה וכו' כדפרש"י שם ג"כ אין תולין וכדאיתא בברייתא דמייתי דאפילו בבהמה וחיה דיש במינן שליא אין תולין. ואיכא למימר דגם מזה מייתא תיובתא לרבי. ודברי הסדרי טהרה בכאן אינם מוחוורין דרבי לא אמר אלא דאין תולין להקל אבל למיחש איכא למימר דמודה דחוששין:

רש"י ד"ה ושיריו ד'. נטמא תנור גדול כו'. עמש"כ בס"ד במשנה שם:

רש"י ד"ה לא אמרו טפח. ודוחקת את הכותל. ולשון הר"ש שם את הבית והוא יותר נכון:

רש"י ד"ה מכאן ואילך. ומה שראתה ביום פ"א דם טוהר הוה דמשליא מנינן והשתא כו'. כצ"ל. וה"ה דנ"מ דמנינן שבועיים דטומאה מינה:

רש"י ד"ה אלא בדבר ש"ק. למעוטי שאם הפילה דבר כו'. כצ"ל:

תד"ה תחלתו. ונראה כפרש"י כו' דתנור בר ז' ד' הוי רובא. כצ"ל:

בא"ד וכ"מ מדפריך רובו דטפח למאי חזי. כצ"ל:

תד"ה כל שהוא. פר"ת בלא יחפור כו'. מצויין (ד' יט) ושם ליתא מעניני דכ"ש מאומה. ול"נ דכוונו (לדף כז) דשם איתא קרקע כ"ש חייבת בפאה כו' ע"ש. ונראה דאף דהתם משמע דכ"ש דוקא. הכא איכא למימר דנגד ד"ט דבתנור גדול קרי לטפח כ"ש כדאמרי' כה"ג בב"ב (קנ):

תד"ה את. ומתחלה שכח ולכך כו'. כצ"ל: