רש"ש על נדה כה.

גמרא למה לי קרא סברא בעלמא הוא. כתובות (כב) ב"ק (מו ב):

שם איתיביה רבא לר"נ אלא אמרו סי' ולד כו'. נראה דכוון להא דאיתא בבכורות (כ) בברייתא שאמר זה ר' יהושע ומקשה שפיר מדידיה אדידיה:

רש"י ד"ה הכא לחומרא. וגבי בכור אדם כו' לא איכפת לן כו'. כצ"ל:

תד"ה סימן. ול"ד לטינוף דלקמן כו'. (בדף כט) ע"ש ובפרש"י:

תד"ה גבי. ואע"ג דקולא הוא כו'. עיין קושיית מהרש"א. ול"נ דשפיר דקו התו'. דהרי ר' יהושע פריך שם מזה לרי"ש דאמר עז בת שנתה ודאי לכהן וכן כולן. הלא אמרו כו'. ואם שפיר היה פוטר מיהא מנתינה לכהן. ה"ל לחשבו גם הוא:

תד"ה עור. ומפרש במדרש כו'. עי' ציון הגרי"פ. ונמצא ג"כ קודם לו בב"ר פי"ד ע"ש: