רש"ש על נדה טו:

תד"ה אפילו. מיהו בפ' א"ד משמע כו' גבי יבמתו בזיז מינה. כצ"ל:

תד"ה חבר. בפ"ק דחולין כו' ולא מייתי מהך דחבר כו'. תמיהני דלא מיבעיא דלא הויא תיובתא מהנך דהכא אלא אדרבה סייעתא. דהא הכא דהוי ספק להתירא ואפ"ה מוציא מידי ודאי חזקת איסור. וכן התם נאמר ג"כ דספק נשחטה כראוי בלא פגימת הסכין יוציא מידי חזקת איסור ודאי ואפי' אם גם עצם היה ספק פוגם וכש"כ דעצם ודאי פוגם:

תד"ה בשפחתו. משמע דשפחה מטמאה בלידה. לפמש"כ לקמן בד"ה ובא דיל"פ דשל גבירתה היה לא מוכח מכאן מידי:

שם בא"ד וכ"מ בפר"א דמילה כו' ובת"כ תניא נמי כו'. תימה מדוע לא הביאו ממשנה דכריתות (דף ז ב) "וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל". והגמרא דשם שהביאו לקמן. וביבמות שם מביאים באמת מהמשנה הזאת: