רש"ש על נדה טו.

רש"י ד"ה לא שהתה כו'. אלא כדי שתושיט ותבדוק כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה ור"מ היא. ולקמן בפ' ב"ס (דף נב ב). כצ"ל. ועי' לעיל (ד' ה) תד"ה ר"מ:

רש"י ד"ה הכא הרי שור כו'. ומיום שלבשתו היא בספק זה. כוונתו בזה לתת טעם גם למ"ד דבכתם מודו לטמא את בועלה אף למפרע עי' מהרש"א. והתוי"ט ל"ד בהעתקתו לשונו זה לפירושו דמודו בכתם רק על להבא:

תד"ה לא. ולמאן כו' פטור בכה"ג כדאמר התם כו'. כצ"ל:

תד"ה אמר. ועי"ל דהיא תבדוק חלוקה קודם פרישתו כו'. עי' במפרשי דבריהם. ואנכי תמה כיון דמטמאה למפרע עד שעת בדיקה א"כ יטמא הכהן שהרי הוא יבא עליה אחר הבדיקה: