רש"ש על נדה טז.

רש"י ד"ה ולבסוף ראתה. בבדיקה ראשונה כו' מצאתה טמאה. כצ"ל:

רש"י ד"ה טעמא דראתה. דכיון דבבדיקה ראשונה כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה מקומו טמא. ואם נגע בטהרות טמאם. כצ"ל:

(רש"י ד"ה) [בא"ד] וקא"ל רבי ו'כלומר יש לך לטמאה טומאת ז'. כצ"ל:

תד"ה ורנב"י. ובפ' יש בכור פסיק כרב באיסורי. וכן איתא לקמן (כד ב):

בסה"ד ומיהו נראה דלכתחלה כו'. עי' לעיל (טו) תד"ה אפילו:

תד"ה במקור. ואע"ג דטומאת בה"ס היא כו'. משמע דקס"ד דהדם טמא טומאת מגע שנגע במקור שהוא טמא. וכן לשון רש"י לקמן (דף כב) בד"ה אשה טהורה. משום דנגעה במקור. ותימה דא"כ לא יהא אלא ראשון לטומאה ואיך יטמא אדם. ועי' לקמן (ד' עא) בתד"ה מקור:

תד"ה ב"ש (בגליון) . (ודע שנדפס שלא במקומו וצריך להציגו להלן בתוך קושיות התוס' על פרש"י בדברי ב"ה) צריכה לב"ש בדיקה בכל תשמיש לפרש"י אבל לפר"י א"ש. כצ"ל:

בא"ד שם קיימא שפיר ב"ש אדם שעל העד אבל ב"ה קיימא אדם שבתוך הפה כו'. כצ"ל:

בא"ד שם בתוס'. וקשה דלפני תשמיש לא בעו חדשים כו'. תימה דהא אם תשמש לאור הנר גם ב"ש לא מצרכי חדשים בכל תשמיש ובודקת בעד אחד לפני כל תשמיש ותשמיש באותו עד עצמו. רק אם לא תעיין אותו עד הבוקר אם תבדוק על כולן בעד אחד אם תמצא אז בו דם לא תדע באיזה לפני תשמיש ראתה לכן צריכה עד אחד לכל תשמיש. ואפי' אם כבר בלילות שעברו בדקה בהן סגי. וחדשים דנקיט אינו אלא לאפוקי אותו העד שבדקה בו בלילה הזה לפני תשמיש הקדום. וכן תמוה ג"כ פי' הרשב"ם שהביאו לקמן במש"כ אע"ג דלפני תשמיש א"צ חדש כו' אבל לאחר תשמיש כו' צריכות כו'. דהא אם משמשת לאור הנר גם לאחר תשמיש א"צ חדשים וצ"ע:

בא"ד א"כ אינה בודקת סמוך לתשמיש כו'. מש"כ המהרש"א לא ידענא כו'. לעיל (ריש ד' יב) משמע כן להדיא דבעסוקה בטהרות בודקת בשיעור וסת כדי לחייב את בעלה חטאת ע"ש בפרש"י ותוס':

בא"ד הל"ל בביאות אחרונות כיון דלב"ה כו'. כ"נ דצ"ל:

בא"ד (ריש ע"ב) ועוד דקאמר מדברי כולן כו'. כצ"ל: