רש"ש על נדה יג:

גמרא א"ר אלעזר מ"ד ידיכם כו'. כצ"ל בל"ו וכ"ה ברא"ש:

שם אמרו לו ישב לו קוץ כו'. בגליון נמחק זה בשם רש"ל ועי' תד"ה אלמא:

תד"ה עד. אילמלי שמרו כו'. כצ"ל ביו"ד בסוף:

גמרא אמר אביי ושל נחשת כדתנן כו' כאילו הן של נחשת. לכאורה ביומא (ד' סט ב) משמע דעופרת היא דבוקים חלקיה זה בזה יותר מכל מיני מתכות (חוץ מזהב) וכ"כ הטבעיים שנקבי הפארו"ס שלה צרים ביותר ושע"כ היא כבדה הרבה. ואולי דמ"מ היא עלולה יותר לבלוע מנחשת. והמופת לזה שהיא רכה ונתכת באש מהר:

רש"י ד"ה ומראות לה. שהיתה בקיאה במראה דם טמא ודם טהור. כצ"ל. וק"ל דהא לקמן בשלהי פרקין לא איפשיטא אם נאמנת לומר כזה טיהר איש פלוני חכם ע"ש. וי"ל: