רש"ש על נדרים נה.

רא"ש ד"ה מאי כפרוץ הדבר. והאי ראשית דגן דכתיב בקרא היינו מה שנקרא דגן בלשון בנ"א. משמע דר"ל דדה"י נכתב על לשון בנ"א וכ"מ יותר בתוס'. וקשה מר"פ דלעיל דמייתי ר' יאשיה קרא דדה"י ואפ"ה הוה ס"ד דאזיל בתר לשון תורה. וכן במסקנא אמרינן שם דקרא אסמכתא בעלמא:

ר"ן ד"ה שכר בתים. כיון דפחתי שלפעמים נשכרים בזול. ולע"ד נל"פ דפחתן ר"ל דהבתים והספינות גופייהו מיפחתן ברוב ימים (וכש"כ לפי גירסתו בהמות דמיזקני). משא"כ קרקע דהארץ לעולם עומדת:

ר"ן ד"ה עללתא היכי מיקריא. שייחד לו בר מר שמואל. כצ"ל:

גמ' בסה"ע ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנאמר ונשקפה כו'. לפמש"כ מחקרי הלשון דזמנינו דאותיות הסמוכות לפעמים מתחלפות זו בזו (וכמ"ק מלשון הרמ"א ביו"ד סוף סי' רפ"ח ע"ש) יל"פ כאן דדריש ונשקפה כמו ונשקעה. ובמפרש נראה דט"ס נפל בו וצ"ל כמו השקוף עי' לקמן (נו ב) בפירושו בסה"ע: